פסק-דין בתיק ה"פ 5115-03-11

זוהי תובענה למתן סעד הצהרתי שלפיו בין המבקשת למשיבים נכרת הסכם מחייב ובו הוסכם כי אם תשלם המבקשת למשיבים סך של 2,250,000$ בצירוף הפרשי ריבית מיום 10.3.10 בשיעור שיקבע בית המשפט, יהיה בכך סילוק סופי ומוחלט של כל ההלוואות שנתנו המשיבים למבקשת וכל התחייבות, שעבוד, משכון, הסכם והמחאת זכות שנתנה המבקשת למשיבים ייחשבו כבטלים.

1.         רקע:

(א)          על פי הנטען בתובענה, המבקשת 1 (להלן:- " המבקשת") היא חברה משפחתית שנוסדה ברמאללה בשנת 1983 על פי פקודת החברות הירדנית, רשומה אצל קצין מטה    חברות במינהל האזרחי ביהודה ושומרון ועוסקת בעיקר ברכישת קרקעות                  מערבים ושיווקם ליהודים כדי לאפשר הקמת התיישבות יהודית בשטחי יהודה ושומרון.

         המבקש 2 הנמצא בשלהי העשור התשיעי לחייו הוא מנהל המבקשת (להלן:-     " המבקש" או " מנהל המבקשת").

(ב)          ביום 28.2.00 התקשרה המבקשת בהסכם הלוואה (להלן:- " הסכם ההלוואה") עם        המשיבה 2 (להלן:- " המשיבה") באמצעות הרב דניאל ביטון (להלן:- " דניאל") שהציג     את עצמו כלפי מנהל המבקשת כאיש חסד המעוניין לסייע למבקשת באמצעות בעלי      ממון בקהילתו ללא תמורה עקב מטרותיה הציוניות. בהתאם לכך, הודיע דניאל למנהל          המבקשת שההלוואה תתקבל בפועל מהמשיב 1 (להלן:- " המשיב") ובהמשך ביקש        שהמסמכים יחתמו לטובת המשיבה, חברה זרה, שהמשיב הוא בעליה ומורשה             החתימה מטעמה (הסכם ההלוואה - נספח א' לתובענה). במסגרת הסכם ההלוואה התחייבה המשיבה להעמיד לטובת המבקשת הלוואה בסך של 1,000,000$ ולמשיבה          ניתנה אופציה לרכוש 50% מזכויות המבקשת במתחם            מקרקעין בשטח של כ- 293,250   מ"ר באריאל (להלן:- " המקרקעין"). בהמשך אותה השנה, הועבר על יסוד הסכם ההלוואה סכום נוסף של 500,000$, כך שסך כל ההלוואה הייתה 1,500,000$.

המבקשים מבהירים בתובענה, שבפועל מנהל המבקשת לא פגש מעולם את המשיב וכל הפעילות בעניין הייתה אך ורק באמצעות דניאל ואחיו יצחק (להלן:- " יצחק") ולכן בכל התייחסות הקיימת בתובענה למשיבים, הכוונה היא באמצעות דניאל ויצחק.

(ג)            על פי התובענה, ביום 20.9.00 התקשרה המבקשת עם מעוז דניאל חברה קבלנית           לבניה בע"מ (להלן:- " מעוז דניאל") בהסכם קומבינציה לבניה על המקרקעין (להלן:-     " הסכם הקומבינציה").

(ד)          ביום 30.10.00, משנתקלה המבקשת בקושי בהשבת כספי ההלוואה ואף הייתה זקוקה לכספים נוספים, התקשרו המבקשת והמשיבה בשני הסכמים נוספים: הסכם שותפות במסגרתו נכנסה המשיבה לשותפות בהסכם הבנייה עליו חתמו המבקשת                 ומעוז דניאל (להלן:- " הסכם השותפות") והסכם נוסף. במסגרת ההסכם הנוסף, הלוותה המשיבה למבקשת הלוואה נוספת בסך של 270,000$ והוסכם שאם לא           תוחזר   ההלוואה במועד, תעביר המבקשת מתוך חלקה במקרקעין חלק השווה ל- 6.25%      מהמקרקעין כך שהמשיבה תחזיק לאחר ההעברה ב- 56.25% מהמקרקעין          (להלן:- " ההסכם הנוסף").

(ה)          לפי הנטען בתובענה, מעוז דניאל לא עמדה בהתחייבויותיה, לא החלה בבנייה ואף        סירבה לבטל את הסכם הקומבינציה. משכך, שלחה המבקשת למעוז דניאל ביום      28.1.10 הודעה על ביטול הסכם הקומבינציה.  בתגובה, שלחה מעוז דניאל מכתב    למבקשת שהיא אינה מקבלת את הודעת הביטול (מכתבה של המבקשת ומכתב    התשובה - נספחים ג1 וג2 לתובענה).

(ו)            בהמשך התובענה, ממשיכה המבקשת לתאר את חיפושיה אחר אפשרויות מימון           חיצוניות, לצורך השבת כספי ההלוואה למשיבה, עד שביום 6.6.06 חתמה על הסכם          הלוואה שני עם המשיבה (להלן:- " הסכם ההלוואה השני"; נספח ה' לתובענה).   בהסכם ההלוואה השני נכתב כי הצדדים מסכימים שסכום החוב נכון לאותו מועד          הוא 512,000$ ושמועד פירעון ההלוואה יהיה 1.12.07.

לטענת המבקשת בתובענה, היא התבקשה לחתום על מסמך זה למרות שהסכום האמיתי שניתן כהלוואה היה רק 12,000$, וזאת מאחר שדניאל ויצחק אמרו לה שהם מבקשים להכניס משקיע למבקשת, כלפיו יציגו מצג של קיום חוב כלפי המשיבה וכך יוכלו לקבל דמי תיווך עבור העסקה מכספי המשקיע. לטענת המבקש, מאחר שדניאל ויצחק אמרו שהמשקיע ירכוש את המבקשת על בסיס שווי של 80,000,000$ הוא הסכים לחתום על הסכם ההלוואה השני כאמור מתוך אמון מלא בדניאל ויצחק ועל יסוד המוסכם שלא תהיה תחולה למסמכים אלה, אלא אם כן תתבצע העסקה עם המשקיע עליו דיברו.

(ז)           במקביל, ביום 7.6.06 נחתם הסכם בין המבקשת לבין יצחק, בו נכתב שיצחק העביר     כספים למבקשת וסוכם סכום החוב שעל המבקשת להחזיר ליצחק והסכומים       שיתוספו לסכום זה אם לא תוחזר ההלוואה כאמור (נספח ו' לתובענה). הסכם זה                לא מוזכר על ידי המבקשים בתובענה, אך הם צירפוהו כנספח לתובענה.

(ח)          ביום 26.11.09 פורסם צו להקפאת הבנייה ביהודה ושומרון שתוקפו נקבע עד ליום        30.9.10 (להלן:- " צו ההקפאה"; נספח ג' לתשובה לתובענה). משכך, החלה המבקשת       לפעול לאיתור רוכש       למקרקעין באריאל ולצורך כך פנתה אל יצחק אדיב בבקשה    שיוביל להסדר שלפיו הצדדים יתנתקו האחד מהאחר.

(ט)          בהתאם לכך, בחודש דצמבר 2009 גיבשו הצדדים הסכמה עליה חתם דניאל בשם         המשיבים, שלפיה אם המבקשת תשלם למשיבים סך של 2,250,000$ לא יאוחר מיום          10.3.10, התשלום יהווה סילוק סופי,       מוחלט ובלתי חוזר של כל ההלוואות שניתנו          על ידי המשיבה למבקשת ולא תהיה למי מהמשיבים שום טענה או דרישה כלפי          המבקשת (להלן:- " כתב התחייבות" - נספח ח' לתובענה).

(י)            לטענת המבקשת בתובענה, חרף ההקפאה ששררה בשטחי יהודה ושומרון באותה         העת, ניהלה המבקשת משא ומתן עם קבוצת חכשורי למכירת המקרקעין באריאל          והמועד לתשלום שנקבע בכתב ההתחייבות סוכם על סמך העסקה, אלא שההקפאה   נמשכה מעבר לצפוי והדבר השפיע על הנכונות לגבש עסקאות גדולות. משזה היה    המצב, פנתה המבקשת לדניאל ועדכנה אותו שלנוכח ההקפאה לא תהיה לה אפשרות        לעמוד במועד התשלום ושעם הפסקת ההקפאה ישולם הסכום בתוספת ריבית.

(יא)       ביום 18.3.10 הודיעו המשיבים בכתב למבקשים שמאחר שלא התקיימו התנאים          שנקבעו בכתב ההתחייבות, התחייבותם בטלה ומבוטלת (העתק המכתב - נספח ב'         לתשובה לתובענה).

משכך, שבו המשיבים לתבוע את זכויותיהם בהתאם להסכם השותפות ומשלא נענו פנו ללשכת עורכי הדין למינוי בורר, על פי המנגנון הקבוע בהסכם השותפות. המבקשים התנגדו למינוי בורר בטענה שטרם בשלה השעה לכך וטרם קוימו התנאים המקדמיים לקיום הבוררות. ביום 16.9.10, לאחר חילופי מכתבים בעניין, מונתה כב' הש' בדימוס שרה פריש לשמש כבוררת בין הצדדים.

(יב)        בחודש ספטמבר 2010, לאחר שמונתה כב' השופטת פריש לשמש כבוררת בסכסוך,       וכאשר הפסקת ההקפאה עמדה על הפרק, החלה המבקשת לגבש עסקה עם קונה        אחר וביום 26.9.10 שלח מנהל המבקשת מכתב למשיב שלפיו תוך 60 יום מסיום    ההקפאה ישולם לה מלוא הסכום הנקוב בכתב ההתחייבות (עותק המכתב - נספח ט        לתובענה).

(יג)         לטענת המבקשת בתובענה, המשיבים לא אפשרו לה להתקדם בעסקה ואף שלחו           לקונה מכתבי הכפשה במטרה לסכלה וסירבו לקבל ממנה כספים בהתאם למוסכם.           ביום 11.10.10 שלחו המשיבים מכתב למבקשת בתגובה למכתבה, בו הבהירו בשנית           שמאחר שהיא לא עמדה בלוחות הזמנים שנקבעו בכתב ההתחייבות, פג תוקפו של כתב ההתחייבות והוא בטל מאליו (העתק המכתב - נספח י' לתובענה).